סמכות השיפוט לדון בענייני אימוץ ילדים נתונה לבית משפט לענייני משפחה. לבית הדין הרבני תהא נתונה סמכות שיפוט  רק בהסכמה בכתב של שני ההורים, ובהסכמת המאומץ, באם לא ניתן להשיג הסכמתו יש צורך בהסכמת היועמ"ש.

 

בישראל מוסדר אימוץ ילדים בחוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981. חוק עבודת נשים מקנה להורה מאמץ זכויות דומות ביסודן לאלה של הורה ביולוגי, כגון הזכות לחופשת אימוץ (המקבילה לחופשת לידה), והזכות לקיצור יום העבודה.

על פי החוק, אימוץ בין ארצי מבוצע אך ורק באמצעות עמותה שנקראת עמותה מוכרת, שקיבלה הרשאה מיוחדת ועמדה בתנאים שנקבעו והיא מוכרת על ידי שר העבודה והרווחה ושר המשפטים לצורך טיפול בנושא. עבור עמותה מוכרת נקבעו בחוק תפקידים רבים ושונים. עמותה מוכרת מצויה בפיקוח של "הרשות המרכזית לאימוץ בין ארצי", גוף השייך למשרד העבודה והרווחה.

ההתקשרות של ההורה המאמץ עם עמותה מוכרת נעשית בחוזה. במסגרת החוזה נקבעות ההתחייבויות של כל אחד מהצדדים – ההורה מצד אחד, העמותה המוכרת מצד שני; כן נקבעים האופן, המועדים והתנאים להעברת התשלום לעמותה, לעתים תוך הפקדת חלקו בנאמנות אצל עו"ד מטעם העמותה.

לאחר התקשרות זו מתחיל הליך פרוצדורלי הכולל מספר שלבים –

 

1. בדיקת התאמתו של ההורה לאימוץ בין ארצי

2. יצירת הקשר עם המדינה הזרה

3. אימוץ הילד במדינה הזרה ועל-פי חוקיה

4. הבאת הילד לישראל

5. השלמת הליך האימוץ בישראל וגיור הילד

 

גם לאחר החזרה לישראל, נמשך הקשר עם עמותת אימוץ לפחות שלוש שנים נוספות, תקופה שבה על העמותה לבצע בדיקות תקופתיות ומעקב, לשם דיווח על מצב הילד לרשויות האימוץ במדינה הזרה ובישראל.

בשל הפרוצדורות הסבוכות בהליך אימוץ ילד בחו"ל וההקשרים המשפטיים הרבים של הליך אימוץ בין ארצי, מומלץ להורה המבקש לאמץ להיעזר בייעוץ וייצוג משפטי כבר בשלב הראשוני של לפני החתימה על הסכם עם עמותת אימוץ מוכרת.